חומר הענין של הצום דעשרה בטבת (שלכן צמים בו גם אם זה הי' חל בשבת) הוא כי המאורע שאירע בעשרה בטבת – "סמך מלך בבל אל ירושלים" – היתה הפתיחה למאורעות דשאר הצומות – התחלת כללות החורבן. וזה שהחורבן לא הי' בבת אחת, כי מלמעלה נתנו לבנ"י משך זמן לנצלו לעשיית התשובה ובכך לבטל את החורבן בפועל. וההוראה: לנצל את הזמן שנשאר עד התחלת הצום לעשיית התשובה, ויש בזה את הכח להבאת הגאולה האמיתית והשלימה בפשטות וממילא תתבטל התענית. ויה"ר שהשליחות מצוה לצדקה תפעל שתיכף ומיד יתעורר בכ"א את ה"הרהור תשובה" בתוקף המתאים.

שיחת יום ב', ט' טבת ה'תשנ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-12-2025

The fast of Asarah B’Teves is more severe than the other fast days instituted by the Sages in that, if it were to fall on Shabbos (although according to the fixed calendar it cannot), we would fast even on Shabbos. The reason this fast day is particularly severe is because “On this very day the king of Bavel laid siege to Yerushalayim” – this marked the beginning and opening of the subsequent events that led to the other fast days. The reason the destruction did not happen all at once was to give the Jewish people time to do teshuvah, and thereby prevent the destruction from taking place. The lesson is that one should utilize the remaining time before the fast begins to do teshuvah, which has the power to bring about the true and complete Redemption literally, thus nullifying the fast. May it be Hashem’s will that the act of appointing everyone here as a shliach for the mitzvah of tzedakah should awaken within them a proper “thought of teshuvah” etc.

Excerpt from sichah of Monday, 9 Teves, 5752

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=29-12-2025

הוראה ממ"ש בהתחלת פ' ויחי "ויחי יעקב בארץ מצרים וגו'" עפ"י ביאור אדה"ז בזה שע"י ש"את יהודה שלח לפניו להורות לפניו גשנה" – "לתקן לו בית תלמוד", לימוד התורה, יכול להיות "ויחי" גם בארץ מצרים! אבל גם אז – ח"ו לחשוב שגלות הוא מקום המתאים ליהודי, אלא כל זמן שהוא נמצא בגלות ה"ה מכריז, צועק ומבקש מהקב"ה "ונשאתני ממצרים"! וכאשר מרגישים שגלות אינו מקומם האמיתי – מובן שכאשר הקב"ה נותן שטחים של א"י מחזיקים בהם בשתי ידים ואינם מוותרים מאומה! וכן בנוגע שטחים של חו"ל הנוגעים לבטחונם של בנ"י שבא"י שאין לוותר ח"ו עליהם. וכאשר יפסיקו לפחד מהגוי ומ"גוישקייט", ויתנהגו עפ"י רצונו של הקב"ה, נעשים הם ה"בעלי-בתים" על המציאות כולה!

ב' חלקים משיחת יום א' פ' ויחי, י' טבת ה'תשמ"ג

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-12-2025

As the Alter Rebbe explains, the reason Yaakov was able to “live in the land of Egypt” is because he had already “‘sent Yehudah ahead to Goshen’ – to establish a house of Torah study.” But even then, chas v’shalom for a Jew to think that exile is fitting place for him; rather, as long as a Jew is in exile, he cries out and pleads with Hashem to “Carry me out of Egypt!” And when Jews feel that exile is not their true place, then obviously, when Hashem grants them additional territory in Eretz Yisroel, they hold on to it with both hands and do not relinquish even an inch. Similarly, they must not chas v’shalom relinquish any territory that affects the security of the Jewish people, even if it is not part of Eretz Yisroel itself. When Jews stop being afraid of goyim and goyishkeit, and conduct themselves according to Hashem’s will, then they are given control over all of reality.

2 excerpts from sichah of Sunday, parashas Vayechi, 10 Teves 5743

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-12-2025

לע”נ ר' יצחק ב"ר שמעלקא ע"ה רוס ליום היארצייט שלו ח' טבת. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת בנו ר' יעקב לייב שמעלקא שי' רוס

בשישי דפ' ויגש נאמר שהקב"ה הבטיח ליעקב "אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם", ובודאי שהקב"ה מקיים הבטחתו זו גם כשעדיין נמצאים בגלות מצרים, ובקרוב ממש נזכה לקיום היעוד "קהל גדול שובו הנה" – לארצנו הק'. ויש לזרז את כ"ז ע"י נתינת הצדקה של כאו"א. ובנוגע לפועל: להזדרז למסור כסף לצדקה בצירוף פתק עם השם ושם האם ע"מ להזכירם עה"צ, וכ"א יכול לכתוב בו כל מה שרוצה (בלי להתבייש אם מישהו יקרא א"ז), שה"ז באופן שכותב להקב"ה ע"י נשיא דורנו, ועד"ז יעשו בכל מקום שנמצא שם "בית החיים" שנטמן שם גדול בישראל, כידוע שכל "בתי החיים" קשורים זב"ז, ולהוסיף בעשיית "בית חיים" לנשמות בגופים – בתי תורה, בתי תפלה ובתי גמ"ח. ועוד.

שיחת יום ד' דפ' ויגש, ו' טבת ה'תשמ"ז

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-12-2025

Shishi of parashas Vayigash states that Hashem promised Yaakov, “…Do not be afraid to go down to Egypt, for I will make you into a great nation there.” Hashem surely fulfills this promise even while we are still in exile in Egypt, and very soon, “A great assembly they will return here,” to our Holy Land, which will be hastened by every individual giving tzedakah. Practically speaking, whoever hasn’t yet done so should promptly submit their tzedakah along with a note containing their name and mother’s name, to be placed at the Ohel. Since I won’t be reading the notes, one can write whatever they wish without being embarrassed; it is like writing to Hashem through the Nasi of our generation. The same should be done anywhere where there is a cemetery (“beis hachayim”) in which there is a tzaddik buried, because all the cemeteries are interconnected etc. And we should increase in creating “batei hachayim” (“houses of life”) for the living, for souls in bodies – houses of Torah, tefillah, and gemilus chassadim etc.

Excerpt from sichah of Wednesday, parashas Vayigash, 6 Teves 5747

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-12-2025

לזכות ר' ארי'ה בן לאה אורית שי' ליום ההולדת שלו ז' טבת - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות
ולע"נ ר' יעקב ב"ר שמואל ע"ה ליום היארצייט שלו ז' טבת. ת.נ.צ.ב.ה.