סדרת פרקים לזכרם של נופלי ונופלות מלחמת חרבות ברזל.

עם הרב והדוקטור תמיר גרנות, אביו של סרן אמתי צבי גרנות ז״ל

מפקד צוות בגדוד 75 שבעוצבת 'סער מגולן' (חטיבה 7), נפל בקרב בגבול לבנון בל׳ בתשרי תשפ״ד/ 15.10.23

שבועיים בלבד לאחר שהתארס לבת זוגתו.

בן 24 בנופלו. יהי זכרו ברוך.

ירדן ויזל חוזרת לקשיים החברתיים שחוותה בילדות, לאמירות ההן שילדים בכיתה הגיבו למראה הפרסי שלה ולחרם שחוותה בהמשך. מסבירה איך כיום זה עדיין איפשהוא משפיע עליה ולמה היא מתקשה להקריא לילד שלה בן 9 החודשים ספרי ילדים שחוטאים לטענתה בתיוג חיצוני. חוזרת לרגע ההוא שבו התגלתה נקודת חן ומה קרה לה כשהגיעה שיחת טלפון אחרי כמה חודשים טובים ועל הקו הרופאה שהתקשרה לספר לה שהתגלו תאים סרטניים באותה נקודה, נזכרת באשמה בכל הפעמים שבהן השתזפה ללא היכר אבל גם מסבירה למה היום היא עדיין לא תוותר על הגוון השזוף שהיא כל כך אוהבת עבור עצמה ואיך היום היא פועלת חכם יותר להשיג אותו ולמה בנקודה ההיא בציר הזמן שבה התקשו להביא ילדים ועברו טיפולי פוריות וחוותה ייאוש, למה דווקא שם הבינה שפלג בעלה הוא האחד והיחיד והמדוייק שלה.

מירב גרובר מרגישה שהגיעה לגיל שבו היא בתפקיד המבוגרת האחראית ושהיא עומדת אילמת נוכח מה שקרה כאן.

על ילדותה בצל הורים שורדי שואה, ניסיונות ההתאבדות של אביה למול עיניה, על משבר האמון שחוותה כתוצאה מכך מול האנשים במעגלי חייה בשנים שהגיעו לאחר מכן ושלתחושתה לא שב אליה מעולם בחזרה.

על המשחק שהציל אותה משיגעון.

מספרת על שמירה אימבר והדמות שלה אותה היא מגלמת בהצגה זוכת פרס תיאטרונטו 2024 ואיפה הרגישה את קווי הדימיון בין שתיהן בעבודה על הדמות.

חוזרת לרגע ההוא שהבן שלה אז כילד בן שש אמר לה רגע לפני שיצאה שוב להצגת

תיאטרון ששינה לה את התפיסה ואת תסריט חייה. על המעבר איתו למצפה רמון, והלילה הבלתי נשכח שבו ישנו במכתש כשדהירת הפראים נשמעת באוזניהם.

והחזרה לתל אביב הפעם בעקבות לימודי המשחק שלו.

על התקופה שבה עבדה עם אסירים והאימהות והרוך שהביאה אליהם מעצמה.

על החיים כיום ב״עונג לטווח הארוך״, והמגורים בחדרון ביחד עם ארבע שותפות בחיים מינימליסטיים לעומת הימים בהם הייתה מוציאה 3000 שקלים ביום על מנת שהלב יתמלא ואיך נותר בסוף ריק.

מה קרה לה על סט הצילומים כשגילתה את רחל מאופקים ביחד עם השחקן הערבי כאשר ביקשה ממנו בקשה מסויימת,

מה מוציא אותה משלוותה בנסיעה באוטובוס ולמה היה חשוב לה לגעת בזמנו בזנב של התנין.

המנטורית הקולית נעמה לוי אופק חוזרת למסלול חייה.

לגזענות והקשיים שחוותה כילדה ברמה החברתית בבית הספר, למורה שלא הבחינה בה ובפצע שלה, לשירה שהצילה אותה ואיך כמו בכל האגדות גם היא גילתה במקרה שיודעת לשיר.

מספרת מתי היא מרגישה שהילדה שהייתה אז חוזרת וצצה גם היום ולמה כל זה גרם לה להיות בלתי מתפשרת ולשאוף למצויינות שיא.

לעונה השלישית של כוכב נולד שסומנה כאחת שתגיע לגמר ובסוף סיימה במקום השישי, לימים שאחרי שהעונה הסתיימה, לציפיות הגדולות של כולם ממנה ולעבודה עם המפיק המוזיקלי המוערך עופר מאירי. להתקפי החרדה שהגיעו בזמנו ואל הפסיכולוג שהגיעה אליו עם ענייני הקריירה והזוגיות ולמה אחרי שלוש שנים יצאה מהקליניקה שלו לעבר הבית שלה והתהלכה על שדרות רוטשילד עם נשימה ארוכה ותחושת הקלה.

על עבודתה כיום כמנטורית קולית ועל הדרך שעושה עם האומנים התלמידים הרבים שלה, איך היא מרגישה כשהם על הבמה והיא משגיחה מהצד, ואיך כל זה תהליך תרפויטי עבורה עצמה. על החיבור האמיץ עם אברהם טל אותו היא מלווה על הבמה כבר למעלה מעשר שנים ומה הקשר בינה לבין ברברה סטרייסנד.

פיני בלילי פותח את הלב ומדבר על הרגישות שלו שהייתה בו מאז ומתמיד, למה על המגרש ובעולם העסקים הרשה לעצמו להיות רק רגיש רק מבפנים ולא רצה שאיש מבחוץ יראה ואיך אסון השבעה באוקטובר שיחרר את כל המטען הרגשי שהיה בו ואיך בשנה וחצי בכה כמו שלא בכה כל חייו.

מסביר למה מאז אותה השבת השחורה הוא לא מפסיק לפעול למען חיילים פצועים, משפחות חטופים ומשפחות שכולות, למה חשוב לו להצטלם ולתעד את עצמו ואת הקרובים אליו יותר מתמיד בשם המצב ומה הוא חושב על כל אלו שמאשימים אותו שהכל בשם היחסי ציבור לעצמו.

על השבר הגדול שהגיע אחרי הפרישה מהכדורגל, תקופת הדיכאון וחוסר המשמעות ולמה אז הוא הבין שאין דבר כזה חברי אמת ואיך עד היום החשדנות שלו לגבי אנשים היא חלק מהיומיום שלו.

על הרף הגבוה שתמיד הציב לעצמו וגם ממשיך לדרוש מארבעת ילדיו, על הפרעות הקשב והילד התזזיתי שחי וקיים בו עד היום, והאם הצליח לעבור את הראיון בלי לקום פעם אחת מהמיקרופון.

רגע לפני גיל 42 מאיר תמם חוזר למקום שבו נולד וגדל, לרמלה שתמיד תהיה עבורו הלב והשורשים האמיתיים. נזכר במעבר שלו לתל אביב ולמה כרגע היא נכונה לו ולשלב שבו נמצא בחיים ומתוודה שאין לו אישיוז עם הגיל.

חוזר לקריירת הכדורגל שכמעט המריאה ובגדול אבל קדושת השבת ואבא ניצחו אותה, לעמוס אחיו הגדול ולהחלטה שלו להיכנס אחריו לעולם המשחק, מתוודה שלא האמין אז שישלם מחיר על זה שיש לו אח שהוא כבר שחקן ולמלהקת שאמרה לו משפט שלעולם לא ישכח כשיצא מחדר האודישנים.

מדבר על הרווקות המאוחרת בעיר הגדולה, ולמה כשהיה חולה הבין עוד יותר את הפסוק "לא טוב היות האדם לבדו". נזכר בקצין שהתעמר בו בזמן השירות הצבאי ולימים שאב ממנו השראה לדמות שלו בסדרה "משמר הגבול".

מתוודה שהוא לא יודע להתמודד עם עצבות, וגם על הרגישות הגדולה שבו והאנשים שאמרו לו לאורך הדרך רק להסתיר אותה, נזכר איך בשנים הקודמות חיפש את האישורים עבור עצמו מבחוץ, ולמה אבא שלו תמיד תמיד אמר לו שאם הוא הולך לאיבוד שיעצור ויחפש את השלט לכיוון ירושלים.

תקוה גדעון חוזרת לשבר שממנו נולדה, להורים שלה שעלו לארץ ואיבדו לא מעט מבני המשפחה שלהם במסע לארץ ישראל, אל שכונת ילדותה הלא פשוטה ולתחושת הזהות והשייכות כאתיופית

יחידה בכיתה שליוותה אותה לאורך כל שנות ילדותה.

חוזרת לרגע החשוב ההוא ששינה את מי שהיא הייתה ואל חבורת הילדים בבית הספר שהציקה לילד שהיה לא אחר מאשר אחיה הקטן.

לסועדת במסעדה שניהלה באותם הימים שלא הייתה מרוצה מהמנה שהוגשה לה ובתמורה העיפה לה את הצלחת על הגב בתוספת אמירות גזעניות קשות, מסבירה למה השקט הצורם שהגיע אחרי במסעדה זכור לה עד היום ולקרב המשפטי התקדימי שניהלה נגדה עד שזכתה במשפט בזמן שהיא בכלל בבית האח הגדול.

לשורדת נובה שסיפרה משהו שגרם לה לעלות על ההליכון ולשנות את אורח חייה

ונזכרת בדמעות שבאמת חשבה שעד שכולם לא ישובו לכאן איש מאיתנו לא יחזור למציאות שהייתה לפני.

נועה ירון דיין בפרק פורים חגיגי ומיוחד על שמחה מעומקא דליבא למרות ובזכות השבר היגון והאנחה, על מסיכות והסתרה בעולמנו ועל אחת ויחידה בשם אסתר המלכה.

חוזרת לימים שאחרי השבעה באוקטובר ולחצי השנה בה ישנה על הספה ועל זה שלא יכלה לשאת את השקט שהגיע בעקבות המחשבות על הילדים שלה שבצבא, ועל אותה הפעם הבלתי נשכחת שלקחה את בנה הקצין לשטח הכינוס וחזרה משם עם לב מלא ברוח.

על הרב ומורה הדרך הכי טוב שיכלה לקבל לעצמה רבי נחמן מברסלב ועל הימים בהם הכירה אותו ואת התורה שלו, על התהליך הלא פשוט שעברה עם ומול ההורים שלה בזמן שהייתה בתהליך התשובה, ועל החילוניות שביעבעה בתוכה תמיד. על היכולת להחזיק את אלתרמן ורבי יהודה הלוי באותה נשימה, ואיך הדפקט שחוותה מבפנים הפך עם הזמן לאפקט של גשר אמיתי. על הרגע שבו הבית שלה התפרק ומה הבינה אז שלא ידעה כשדיברה על "אין יאוש בעולם כלל" מול מאות הנשים שהרצתה בפניהן, על הציפיה שהייתה לאנשים באותה התקופה שהנה אפיזודת הדת והתשובה שלה הסתיימה גם היא ועל תחושת ההנאה שמרגישה כיום אל מול שאנשים רואים אותה ולא מצליחים להניח אותה באף משבצת שמתאימה לה.

על איך אפשר לפי רבי נחמן לשמוח מתוך מרה שחורה, ולמה חשוב להכניס למעגל הריקוד גם את היגון והאנחה ולמה פורים וחודש אדר מכילים בתוכם את העניין ש"הכל יתהפך לטובה" ואיך מתוך השבר קורה המשהו המצמיח הזה שהיא הרגישה בעצמה בנסיבות חייה.