כ"ז מרחשון, שחל השנה ביום השבת, הוא יום השמיני להולדת כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע. ידוע שהברית שלו נדחה ליום ב' דחנוכה. ויש לברר בנדון כזה מתי צ"ל ההנהגה ד"הימים האלה נזכרים ונעשים" בקשר לענין הברית בשנים שלאח"ז – האם ביום השמיני ליום ההולדת, ובנדו"ד בכ"ז מרחשון, כיון שבשנים שלאח"ז אין את הטעמים לדחי' (כמו שרואים שבזמננו חוגגים זמן מתן תורה ביום החמישים לספיה"ע אף שבפעם הראשונה זה הי' ביום החמישים ואחת מכיון שמשה הוסיף יום א' מדעתו), או ביום שהיתה הברית בפועל, ובנדו"ד ביום ב' דחנוכה (כמו הדין ש"נסרים רחבים ד'" פסולים לסכך הסוכה אפילו אם מניחן בצד שאינם רחבים כ"כ ואין את טעם הפסול)? בפועל: יותר "נעים" לומר כסברא הא' ולחגוג יום הברית היום, כ"ז מרחשון, ולא לדחותו ליום ב' דחנוכה..., ובפרט בנדו"ד, שלפי המסופר לא אמרו אז תחנון בכ"ז מרחשון, כי עד סוף היום ציפו שהברית תתקיים בזמן, וגם היתה אז סעודה ואמירת דא"ח. ולכן בפשטות יש ענין מיוחד גם בשנים שלאח"ז ביום כ"ז מרחשון.

משיחת מוצש"פ חיי שרה, כ"ז מרחשון ה'תש"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-11-2025

27 Marcheshvan, which falls on Shabbos this year, is the eighth day from the birth of the Rebbe Rashab. Because the bris was postponed to the second day of Chanukah, the question arises: when should “these days be remembered and observed” in subsequent years? Should it be on 27 Marcheshvan, because the reasons for the postponement no longer apply (just as nowadays we celebrate Matan Torah on the fiftieth day of the Omer, even though the first time it occurred on the fifty-first day, as a result of Moshe adding a day on his own initiative), or should it be on the second day of Chanukah, when the bris actually took place (similar to the halacha that boards four handbreadths wide are invalid for use as schach, even if laid on their narrow side, in which case the reason for invalidating them no longer applies)? As a practical matter, it is more geshmak to follow the first opinion and to celebrate today, rather than postponing it to the second day of Chanukah – and especially in this case, considering that Tachanun was not recited on the eight day (because they anticipated that the bris would take place on time), and there was a seudah and a maamar etc. Therefore, it is clear that there is a special significance to 27 Marcheshvan even in subsequent years.

Excerpt from sichah of Motzaei Shabbos parashas Chayei Sarah, 28 Marcheshvan 5740

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-11-2025

לע"נ הרה"ח הרה"ת הרב ארי' ליב ב"ר יצחק מיכל ע"ה קרעמער – מנהל ישיבת תות"ל מונטרעאל יותר מיובל שנה

ליום היארצייט שלו ‏כ"ז מרחשון. תנצב"ה

נדבת משפחתו שיחיו‏

א) נאמר בסיום שני דפ' תולדות "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'", ולכאו' ה"ויברכהו ה'" היא הסיבה לזה ש"וימצא בשנה ההיא מאה שערים" ולמה זה נאמר לאח"ז? אלא שכשיהודי מקיים ציווי ה' "שש שנים תזרע שדך" אף שה"ארץ קשה" וה"שנה קשה" (רש"י) מגיע לו שימצא "מאה שערים"! ואח"ז בא ה"ויברכהו ה'" – תוספת ברכה שבאין ערוך לעבודתו! ב) מציאותו של יהודי קשורה עם הנהגה שלמע' מן הטבע, כמו שרואים ביצחק: 1) לידתו היתה בדרך נס. 2) זה שנימול בן שמונת ימים, אף הסכנה הגדולה שבדבר, הי' ענין של נס. 3) הי' "עולה תמימה" ש"כולה לה'" – עבודה באופן שלמע' ממציאות העולם!

ב' חלקים מדברי כ"ק אדמו"ר שליט"א יום ב' דפ' תולדות, כ"ד מר-חשון ה'תשמ"ה בעת ביקור בני האדמו"ר מלעלוב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-11-2025

(1) Sheini of parashas Toldos concludes, “Yitzchak sowed in that land and he found in that year one hundredfold, and Hashem blessed him.” Seemingly, “and Hashem blessed him” is the reason “he found in that year one hundredfold”; why then does it come after the words “and he found…” rather than before? The answer is that when a Jew fulfills Hashem’s command that “Six years you shall sow your field,” despite seeing that “the land is difficult and the year is difficult” (as Rashi explains), he already deserves to find “one hundredfold,” and then “Hashem blesses him” – an additional blessing that is of a totally different order than the degree of effort he invested. (2) A Jew’s very existence is supernatural, as we see regarding Yitzchak: (a) His was born through a miracle; (b) he was circumcised at eight days old, despite the great danger involved, which was itself a miracle; (c) he was a “perfect olah,” “entirely for Hashem,” which represents a form of divine service that transcends the reality of the world.

2 excerpts from 24 Marcheshvan 5745 (in conversation with the sons of the Lelover Rebbe)

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-11-2025

במענה על שאלת רבים איך אלו שיכלו לשבת וללמוד תורה באופן של "יגדיל תורה ויאדיר" – נוסעים למקומות רחוקים לעסוק ב"ופרצת"?!: מסופר בכתובות (קג:) אודות ר' חייא שהי' בעצמו צד צביים ופושט עורם וכותב על הקלף את הה' חומשי תורה ומלמדם לה' ילדים, ואת הו' סדרי משנה ומלמדם לו' ילדים, וכ"א מהם הי' מלמד להאחרים את מה שהוא למד וכו'. ר' חייא בעצמו עשה כל זה ולא סמך על אחרים (אף שהשאלה "תורתו מתי נעשית" היתה ידועה גם לו...)! ובכך פעל "שלא תשתכח תורה מישראל" מלכתחילה, שלכן "כמה גדולים מעשה חייא" מר' חנינא שאמר שאם ח"ו נשתכחה תורה מישראל הי' מחזירה ע"י הפלפול וכו'. ובמכ"ש בזמננו, שאנו צריכים לפעול באחרים שבכלל ירצו לשמוע ענין בתורה..., שההנהגה האמורה היא "מצוה שהזמן גרמא" שאא"פ לעשותה ע"י אחרים שדוחה תלמוד תורה. ויש לעשותה מתוך חיות והתלהבות ורגש, ובכך יצליחו עוד יותר לקרב את הנוער (במיוחד) לתומ"צ וכו'.

ב' חלקים משיחת מוצש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תשל"ד

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-11-2025

Some have asked, how is it that people capable of sitting and learning Torah are traveling to distant places to engage in spreading the wellsprings outward? The answer can be understood based on the Gemara (Kesubos 103b) describing how Rabbi Chiya would personally trap deer, skin them, and write the Five Books of the Torah on their parchment, and then teach each Chumash to one child in such a way that each child would then teach the other four children the Chumash he had learned. And he did the same with the Six Orders of the Mishna. Rabbi Chiya did all this himself, without relying on others (even though the question “When will his Torah learning be done” surely could be asked of him, too). They said, “How great are the deeds of Chiya” – greater than the approach of Rabbi Chanina, who said that if chas v’shalom the Torah were forgotten from the Jewish people, then he would restore it through pilpul etc. – because in this way Rabbi Chiya ensured that the Torah would not be forgotten from the Jewish people in the first place. This applies even more so these days, when we it is necessary to influence people to even want to hear words of Torah; today this is a “time-sensitive mitzvah” that “cannot be done by others” and therefore overrides the obligation of Torah study. It must be done with vitality, passion, and feeling, and in this way, one will be even more successful in drawing close (especially) the youth to Torah and mitzvos etc.

2 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos parashas Beshalach, 10 Shevat 5734

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-11-2025

לע"נ מרת שרה שפרה ע"ה - בת יבלחט"א ר' בנימין זאב הלוי שי' - צירקוס ליום היארצייט שלה כ"ה מרחשון. ת.נ.צ.ב.ה.