271. Shelach - The Mitzvah of the Sacrifice to Atone for Idolatry (Rasa"g Aseh 136)

Shelach 5785

בספר המצוות לרס“ג עשה קס״ו למנין הגרי״פ פערלא איתא שעירי עבודת נכר לעם, וליחיד להובילם, כו׳ וחטאת על כל נעלם. נעלם מקהל, ומשיח יביא פר, והנשיא בשעיר יתכפר כו׳. הרי שמנה מצות קרבן חטאת לע״ז לצבור, וליחיד, וחטאת שאר עבירות ליחיד, ולקהל, ולכהן המשיח, ולנשיא, כל אלו שש מצוות בענייני חטאות. ועוד מנה בשורה הבאה נעלם מקהל, חטאת צבור.

וזה שלא כדעת הרמב״ם ודעימיה שלא מנו מצוות חטאת ע״ז כלל, לא לצבור ולא ליחיד. ואת זה ביאר הרמב״ם ע״פ שורש השביעי שבסה״מ שלו, שאין ראוי למנות דקדוקי המצוה, וז״ל שם שהכתוב בא בספר ויקרא שמי ששגג ועבר על מצות י"י יקריב קרבן והיא מצות עשה אחת, והיא שיקריב השוגג חטאת כו׳ אחר כן דקדק הכתוב בתואר זה הקרבן וכתב בו כתובים ואמר אם היה השוגג מעם הארץ יקריב כשבה או שעירה, ואם היה נשיא יקריב שעיר ואם היה כהן גדול יקריב פר, ואם היתה השגגה בעבודה זרה יקריב השוגג שעירה, בין שהיה נשיא או הדיוט או כהן גדול. ולא בהתחלף מיני הבעלי חיים שיקריב מהם הקרבן יתרבה הקרבן האחד שהוא קרבן שוגג וישוב מצות הרבה. ואילו היה זה כן היה מתחייב גם כן שנמנה אמרו כשבה או שעירה בשתי מצות ואמרו שתי תורים או שני בני יונה בשתי מצות. ואין הענין כן, כו׳ ע״ש.

ונראה דהרס״ג ס״ל דשאני כבשה או שעירה דשם ענין הכפרה אחד היא ולא שנא איזו מהם יביא, משא״כ חטאת כה״ג, ונשיא, וע״ז, כפרות משונות אלו מאלו במהות עניינם.