הפעם בפודקאסט של ליאת ויעל, במקום לדון בעוד גלי חום, חוסר שינה או מחסור באסטרוגן – דיברו על נושא חם לא פחות: הטיפול בהורים המזדקנים תוך כדי שאת בעצמך מזדקנת.

יעל פתחה את הפרק בטון כן במיוחד: "ההורים שתמיד היו המשענת הופכים להיות נזקקים באיזו שהיא דרך – אם זה פיזית ולפעמים כלכלית". היא סיכמה במדויק את הלחץ: "נוצר מצב שאנחנו מן דור סנדוויץ' – מצד אחד מגדלות ותומכות בילדים, מצד שני מטפלות ודואגות להורים".

שעות, אחריות ו... עוד שעות (במיוחד לנשים)

אם תהיתם איך מתחלקות המשימות בין גברים לנשים – הספוילר הוא: לא ממש מתחלקות. יעל הביאה נתונים חד-משמעיים: "יש נתונים מארה"ב שנשים משקיעות בממוצע 12.3 שעות בחודש, גברים 5.5. הפער ברור – הנשים מעל 100 אחוזים מעל גברים".

ליאת המשיכה בקו הזה: "נשים משקיעות יותר שעות אין ספק. הנתונים מראים את זה חד משמעית - נשים נושאות יותר בנטל גם בטיפול בילדים וגם בטיפול בהורים שלנו".

עצות מרגשות, בירוקרטיה מטריפה

השתיים דיברו גם על הבדידות של ההורים, השחיקה הנפשית, והפתרונות האפשריים. ליאת: "אני יכולה להגיד שאחי עושה יותר, אבל זה משהו שדיברנו עליו אנחנו לא בתחרות – אנחנו עם אותה מטרה, לתת תמיכה להורים שתמכו בנו".

יעל הוסיפה ממד אישי: "אימא שלי נפטרה לפני 3 שנים, אני יותר טובה בארגון, אחותי יותר טובה בלתת את היד והאמפתיה". ליאת סיכמה את הכל במונח מדויק מדי: "העבודה השקופה" – זו שאף אחד לא סופר, עד שהיא שורפת לך את הזמן, העצבים והפנסיה.

ומה עם ייפוי כוח מתמשך?

כדי לעשות סדר בעולם המשפטי המבולגן, הצטרפה עורכת הדין מגי הלפרין להסביר: "ייפוי כוח מתמשך נועד לתת לנו את האפשרות, בזמן שאנחנו כשירים, להחליט מי יטפל בעניינים שלנו היה והפכנו ללא כשירים. זו אפשרות טובה".

ומה ההבדל בינו לבין צוואה? מגי מחדדת: "צוואה נועדה להסדיר את כל העניינים של אותו אדם ביום שהוא נפטר, ייפוי כוח מתמשך נכנס לתוקף ברגע שבו הפכנו להיות לא כשירים".

ונכון, גם כאן יש פוטנציאל לסערה משפחתית: "ייפוי כוח מתמשך הוא לפעמים תחילתו של סכסוך ירושה. אם יש 4 ילדים וההורה בחר רק באחד - אז מתחיל מתח. לכן תמיד כדאי שהדברים יהיו שקופים מול כל שאר הילדים".

אז מה המסקנה מהפרק? דיברו, חלקו, חתמו על ייפוי כוח, קחו עו"ד, תזמינו מישהי שתעמוד בתור בביטוח לאומי – ואז תתפנו לרגע לחשוב על עצמכם. או לפחות לחצי שעה שקטה בלי טלפון מההורים, הילדים או הדוור.

בפרק חדש בפודקאסט, ליאת אריאב, יעל וינר ואורחת מיוחדת — מרגלית שילה, מנהלת רפואה משלימה וקידום בריאות בלאומית', צוללות אל תוך מושג הביו-האקינג ומנסות להבין: איך מתכנתים את הגוף ואת המוח כדי להרגיש טוב יותר?

"ביו האקינג זו גישה הוליסטית שמביאה אותנו לחשוב — מסייעת לנו לשפר את הביצועים של הגוף והמוח בעזרת מדע", פתחה ליאת. "עשיתי בדיקות דם, כל התוצאות שלי היו פרפקט, אפילו יותר טוב כשהייתי נערה. למה? כי אני עושה ספורט, צום לסירוגין, תזונה שמתאימה לי — בלי קשר לדיאטות".

יעל מצדה לקחה את השיחה למקום הכי אישי: "אני בתור ילדה הייתי שמנמנה. בגיל ההתבגרות התוודעתי לעולם הדיאטות וזה תמיד היה סביב גרעון קלורי — בלי מחשבה על מה נכון ובריא".

מרגלית הצטרפה לשיחה עם מבט מקצועי מהעולם המשולב של הרפואה הסינית והתזונה הפונקציונלית.

"53% מהנשים שסובלות מתסמינים של בגיל המעבר מדווחות על גלי חום", סיפרה. "זה נובע משיבושים במרכז בקרת הטמפרטורה של המוח. לא כולן יכולות או רוצות לקחת הורמונים — אז אנחנו נותנים תפריט עשיר בפיטואסטרוגן: סויה, עדשים, נבטים, ברוקולי, שיבולת שועל, קינואה..."

והכי חשוב — התאמה אישית. "אם יש לה בעיות עיכול, היא תקבל אורז מלא. אם זו חולשה בריאה, אורז בסמטי. אם כליות — אורז בר".

האם ביו-האקינג הוא הטרנד הבא או פשוט שם חדש לחיים מאוזנים? כנראה גם וגם — תלוי את מי שואלים ואיזה אורז את שמה בצלחת.

יש גיל שבו גברים מתחילים להרגיש את השינויים... אבל שקט, אסור לדבר על זה! ליאת אריאב ויעל וינר, הפודקאסטריות של גיל השינוי (גם של גברים), פתחו פרק חדש שעוסק בעניין שרבים מנסים להסתיר מתחת לפאה (או הקרקפת): אנדרופאוזה, או בשמה העממי – "גיל העמידה של גברים". כן, זה קורה גם להם.

"גם גברים חווים את גיל השינוי. זה דבר שפחות מדברים עליו", אומרת יעל וינר. "זה אפילו מוכר מדעית – קוראים לזה אנדרופאוזה", מחזקת ליאת אריאב, שמציעה גם מיתוג מחודש: "אנחנו רוצות למתג בכלל את גיל העמידה מחדש, כי יש לו יחסי ציבור כל כך גרועים – אז הוא טוב!"

הפאה היא הסקסי החדש?

ליאת ויעל לא לבד: מי שהצטרף לשיחה הוא מוטי רייף – האיש, הטעם והכפכפים. אחרי שחצה את גיל 60, הוא אומר בביטחון מלא: "אני חושב שמה שאתה עושה בחיים – העשייה שלך, המשמעות, הקצב, התשוקה – אם זה נעלם, גם הזיכרון נעלם. החיים בלי יעד זה כלום".

ובכל זאת, שואלים אותו אם גברים מדברים על הגיל? "לא. אצל גברים לא. ממש לא", עונה מוטי בישירות אופיינית.

ליאת: "למה?"

מוטי: "א' אין לי הרבה חברים גברים, וב' – רוב החברה שלי היא נשית. ויש את אלה שכשאתה שואל אותם על הגיל הם אומרים 'אל תגיד לי, כמה אני נראה?'"

יעל מחדדת: "בעצם אתה אומר שזה לא עניין של גיל, אלא של משמעות – וזה מה שנותן את הדרייב והאנרגיה", ומוטי לא מהסס: "אני לא נראה יותר צעיר – אז מה? התשוקה שלי לא נגמרת".

קוריאה – המקום שבו גברים מטפחים שיער ונשמה

ליאת, שחזרה מקוריאה עם תיקי קוסמטיקה ותובנות חדשות, מתארת עולם אחר: "הלכתי לספא שיער – לפחות חצי מהמטופלים היו גברים. את אומרת, וואו – איך הם נראים יפה, איך הם מנתחים, מתלבשים, מטפחים את עצמם – והם מדברים על זה, הם נראים, רואים אותם, הם לא מתביישים".

יעל מוסיפה: "היום גברים משתילים שיער וזה ממש סבבה. בעבר הייתה ציניות, היום יש הבנה חברתית שזה בסדר גמור שגבר דואג למראה החיצוני שלו".

"אפילו כתב טלוויזיה שאנחנו מאוד מעריכות לא התבייש – כולם דיברו על זה, והוא לא הכחיש. וזה נהדר בעיניי", מציינת ליאת.

אז מה השאלה הפעם?

יעל מסכמת: "למה גברים מכחישים לגמרי את גיל העמידה?"

ליאת: "זו העת להאיר את זה בא'. זו לא בושה".

ובינינו? אם גברים כבר משתילים שיער בגלוי, אולי הגיע הזמן להשתיל גם קצת מודעות עצמית. או כמו שליאת אומרת: "אנחנו לא נרוץ אחרי הנעורים – כי המרוץ הזה בסוף הופך פאתטי".

ומוטי? הוא כבר הקים את שבוע האופנה שבו "אף תצוגה לא מתקיימת רק עם דוגמנית במודל מסוים".

בקיצור, גיל העמידה זה הדבר הבא. גם לגברים. תתמודדו – אבל עם קרם עיניים.