בפרק הזה אני מתארחת אצל ד״ר רינת ידידיה! פסיכיאטרית, סגנית מנהל המחלקה הפתוחה בשלוותא,

ומי שייסדה ומנהלת את קבוצת חדר רופאות (יחד עם ד״ר לילך אייזנבוד). הקבוצה האהובה על כולנו!✨

דיברנו על איך הכל התחיל, מרעיון די מעורפל, בלי לדעת לאן זה ילך, ואיך עם הזמן חדר רופאות הפך לבית אמיתי לאלפי רופאות. על השאלות וההתלבטויות של ההתחלה, ועל שני רגעים ששינו הכל: הקורונה ותחילת המלחמה.

דיברנו גם על ה7 באוקטובר דרך העיניים של הקבוצה: הסיוע, שיתופי הפעולה, העזרה ההדדית ואיך הקבוצה היתה המקום הבטוח.

לא התחמקנו מהדברים המורכבים של מאחורי הקלעים: פוסטים פוליטיים, שיח שלפעמים נהיה קשה, רגשות עזים, והאיזון העדין בין לתת מקום לכולן לבין הפחד המתמיד שהקבוצה תיסגר או שהאלגוריתם של פייסבוק יחליט שלא בא לו עלינו.

וכמובן על כל הטוב שהקבוצה מביאה איתה: הפרגון, החיבוק, האחווה הנשית, ואיך חדר רופאות עוזרת לנו להרים אחת את השנייה, לפרוץ תקרות זכוכית, ולשנות את התרבות של הרופאות בארץ.

וקצת על רינת עצמה: למה בחרה בפסיכיאטריה, איך נראה היום־יום שלה במחלקה פתוחה בשלוותא, מה באמת קשה בעבודה הזאת, ואיך הצוות עוזר להחזיק גם את הרגעים שלא פשוטים בכלל.

האזנה נעימה ❤️

איך הופכת ילדה שגדלה בבאר שבע למנהלת של אחד מבתי החולים לנשים הגדולים בישראל ולמשנה לדיקן בפקולטה לרפואה?

בפרק הזה אני מארחת את אסנת ולפיש, מנהלת בית החולים לנשים ויולדות בבילינסון והמשנה לדיקן בבית ספר לרפואה באוניברסיטת רייכמן.

מהילדה שגדלה בבאר שבע, דרך הבחירה ברפואת נשים, לניהול יחידה מיד עם סיום ההתמחות, וכל הדרך עד לעמדה בה היא זו שבוחרת את המתמחים ברפואת נשים ואת הסטודנטים הבאים לרפואה.

דיברנו על הדרך לניהול, על פערים מגדריים, מציאה של אמון עצמי עמוק בפנים, והשאלה שכולנו מכירות: ״אולי אני לא מספיק טובה?״ ואיך התמודדה איתה והבינה שהיא לגמרי כן!

דיברנו על משפחה: על זוגיות בין שני רופאים, ששניהם שואפים מאוד גבוה, ואף אחד מהם לא מוכן לוותר על הקריירה, ומסע הורות בין 3 יבשות ושתי קריירות. על רגשות אשמה בהורות, על התחושה שאת לא מצליחה בכל החזיתות, ועל ההבנה שלכל בחירה יש מחיר, לפחות לתקופה מסוימת.

דיברנו על איך מתקבלים לרפואה באוניברסיטת רייכמן, ואיזה אנשים הבוחנים מחפשים בשלב הראיונות,

והחלק הכי כיפי - פרופ׳ אסנת עושה לי סימולציה של השאלות הכי חשובות שנשאלות בועדת קבלה להתמחות, ככה שכולן יכולו ללמוד מהן :)

וגם:

• למה ויתרה על הכיוון של אסתטיקה של הפות והתמחתה דווקא בהריון בסיכון גבוה (טוויסט בעלילה!)
• מהי הנהגה נשית בלי התקרבנות ובלי פשרות
• איזה ספר השפיע עליה ביותר
• ומה התוכניות שלה לעתיד בתוך רייכמן 🤫

פרק מדהים שאני בטוחה שרבות מכן ימצאו בו הרבה מקום להזדהות.

האזנה נעימה!!!✨

אם עוד לא עשיתן - תעשו סבסקרייב!!! זה מאוד עוזר 🩷 וגם ביוטיוב (אתן מפספסות את כל הכיף של לראות אותנו): https://youtube.com/@maayanorenpodcasts?si=PcN06XaPiGew13_F

בואו לאינסטוש🧞‍♀️, מתחילה להעלות בקרוב: https://www.instagram.com/maayan_or/

בואו נתחבר בלינקדאין ⛓️: https://www.linkedin.com/in/maayan-oren-88126b294?utm_source=share&utm_campaign=share_via&utm_content=profile&utm_medium=ios_app

בפרק הזה אני יושבת לשיחה עם ד״ר ענבר נרדי־אגמון, קרדיולוגית־אונקולוגית בשיבא תל השומר.

בפרק מאוד עמוק, אנחנו מדברות: על הבחירה בקרדיולוגיה כמעט במקרה, על להיות סטודנטית שמרגישה “לא מספיק טובה”, על ADHD לא מאובחן, חוסר ביטחון ותחושת שקיפות במערכת רפואית תובענית - ועל איך בכל זאת הגיעה לפנימית ולקרדיולוגיה, גם בלי להרגיש מוכנה.

אנחנו מתחילות בחזרה מפלואו בקנדה, ולבחירה לחזור הביתה.

נדבר גם על הדברים הקשים: על תקיפה מינית שעברה בגיל 19 על ידי איש צוות בבית החולים שבו היא עובדת היום, ואיך חוויה אחת יכולה להשפיע על חיים שלמים, אישיים ומקצועיים.

ענבר משתפת איך גילתה שחלתה בסרטן, איך נראים החיים מהצד של המטופלת, ואיך חוזרים לעבוד, בלי להגדיר את עצמך כחולה.

אנחנו מדברות על מסכות, ועל הרגע שבו מתחילים להוריד אותן. על אובדן זהות - ועל בנייה מחדש. ועל צמיחה, החלמה ואופטימיות, דווקא מהמקומות הכי כואבים.

האזנה משמעותית ונעימה 🐦‍🔥