הפריט שהפך מבגד פועלים מיוזעים לגולת הכותרת בארון של כולנו (כמעט!). האם העובדה כי בכל יום נתון חצי מאוכלוסיית העולם לובשת ג'ינס היא עובדה שאמורה לעשות לנו טוב? מה הופך אותו למאסט, ולמה נרגיש איתו הכי בנוח? עד כמה הוא מייצר אמירה אופנתית אם בכלל וכיצד ניתן למסמר איתו מראה נחשק? למה נשים מרגישות שהג'ינס הוא העור השני שלהן ושאין סיכוי להיפטר ממנו והאם כדאי לשחרר את הסקיני לטובת גזרות אחרות?

פרק העוסק באופנה ומעמד ובתפקיד של הבגד בפעולת התיוג שלנו. למי נקרא פרחה, למי לעולם לא, ואיזה בגד מסוכן למי ללבוש ולמה. בלי טיפת p.c נפרק את המושג הבעייתי הזה במונחים של הסוציולוג הכי גדול של המאה ה20 שעשה את כל הדרך מהפריפרייה ועד לאליטה. נדבר על סוגים של הון (מה, זה לא רק כסף??) והאם למחיר של בגד יש השפעה על המעמד שלנו. נדון בתופעת הריקליימינג הפרחי שמתפוצצת בחול, קראדישיאנס, נובורישים ואיך זה קשור לארץ נהדרת

כבר כמה שנים טובות שאנחנו בתוך טרפת הקנייה ברשת. היום, אחרי שנה של קורונה, חווית הקנייה הופכת יותר ויותר און-ליינית ופחות ופחות פיזית. האם הגיע הקץ לעידן החנויות והקניונים, האם לחיצת הכפתור תחליף את תא ההלבשה, האם מדובר בהתמכרות חדשה ומסוכנת יותר או דווקא בחוויה שמזמנת מעורבות גבוהה זמינות מלאה והנאה מסוג חדש. מהם החידושים הטכנולוגיים שייקחו את עולם האון ליין קדימה (מי אמרה אווטר ולא קיבלה) וגם, מדוע לא כדאי להשאר מאחור. או שכן!

הטרנד שהפך למיינסטרים! מתי לכל הרוחות הפך הגוף הספורטיבי והמראה האתלטי להיות כל כך נחשק, ומתי הפסקנו להתאמן בנעלי עקב (ממש לא מזמן). מה אומרת האובססיה שפיתחנו לספורט על התקופה בה אנו חיות וכיצד היא משפיעה על אופן הלבוש שלנו. מדוע תופסים בגדי הספורט נישה מרכזית בתעשיית האופנה העולמית ואיך זה משפיע על הרחוב הישראלי. האם לגיטימי להופיע בבגדי האימון לפגישת עסקים, לקפה השכונתי ולאסיפת הורים ומה יהיה עם הטייץ? פרק ספורטיבי במיוחד

בפרק זה אנחנו מנסות להבין מה דוחף ומניע אותנו. האם מדובר בצורך פרקטי (רמז: פחות)? האם זו גחמה רגעית, צורך נפשי עמוק או אולי פיצוי? אנחנו צוללות אל הפסיכולוגיה שמאחורי הקנייה ואל הקשר המיוחד שיש לנו עם חוויית הרכישה. איך קניות קשור לתחושה של חופש ולביטחון העצמי שלנו ואיזה מבנה אישיות מאפשר קנייה ללא ייסורי מצפון. מה בין בני האדם לבין הבגדים שלהם ומתי התחלנו להשליך רגשות על חפצים דוממים

מה יש בו בשיק הצרפתי שנשות העולם נושאות אליו מבט מעריץ? מדוע חשוב לנו לאמץ מראה לא מתאמץ ונונשלאנטי כאשר ברור וידוע לכל שגם הוא דורש מאמץ, כמה אנחנו צריכות להתאמץ כדי לא להראות שהתאמצנו? למה דווקא צרפת היא המקום הבלתי מעורער של השיק והסטייל (רמז : האשמה ברובה על גבר צרפתי ענוג ומדושן), ואיך תכלס לעשות את זה- טיפים פרקטיים למי שחשקה נפשה בשיק צרפתי משובח

הפרק אנחנו מתלבשות על מי שמתלבשים לנו על פרטי הלבוש, הקוסמטיקה והסטייל- הגברים!! אנחנו מדברות על תופעת אימוץ בגדים ואקססוריז "נשיים" על ידי גברים, מה ביניהם לבין הגבר המטרוסקסואל שהוא זכר אלפא שאוהב להתגנדר. מתי גברים התחילו לשעמם ומתי להתגנדר (הרבה יותר מאיתנו!), האם ההיסטוריה חוזרת ובקרוב נתחיל לראות גברים במלמלות ועקבים? האם זהו רגע היסטורי מרגש או טעות תרבותית שצריכה להיעלם במהירות