מה את באמת מחפשת כשאת יוצאת לחופש

מדי כמה חודשים אני מרגישה שאני מגיעה לקצה. כשניהול הבית, הילדים והעסק הופכים לשלוש משרות במקביל ואין לי אויר לנשום.

הפעם, הטריגר היה הרגע שבו מצאתי את עצמי צורחת על הילדים וזה היה סימן ברור שהגיע הזמן לקחת רגע לעצמי.

בפרק הזה אני משתפת מה גיליתי על חופש, על הציפיות שלנו ממנו, ועל מה קורה כשמישהו מבחוץ לא מבין למה לצאת לחופש "בשביל לעבוד" זה לא באמת כזה משוגע. אני מדברת על הרגעים שבהם את פשוט רוצה לסיים משימה בלי לעבור מיד למשמרת הבאה, על המפגש שבין הבית לעסק בקיץ, ועל הבחירה לראות את כל זה לא כקונפליקט אלא כריקוד.

איך אפשר לבחור מחדש איך אנחנו מגדירות חופש? איך אפשר להכניס יותר אוויר, גם בלי לברוח? ואיך לזכור שאת לא חייבת להתנהל כמו אף אחת אחרת?

אני מזמינה אותך לעצור רגע ולשאול: מה אני באמת צריכה עכשיו?

חופש נעים לכולנו :)